שגיאות נפוצות בעברית
מאת האקדמיה ללשון העברית

שם הפועל לִרְכֹּב מתועד במקרא וגם בלשון חז"ל.

הצורה לִרְכֹּב (בלי ניקוד: לרכוב) היא אפוא הצורה המתאימה למקורותינו.

לרכוב או לרכב?

הצורה מזרון רגילה על לשונם של רבים, ואולם הצורה התקנית היא מִזְרָן. מילה זו באה במשנה ומנוקדת בקמץ ברי"ש: מזרָן. גם במקומות שאינה מנוקדת, כגון בתוספתא, הכתיב הוא בלי וי"ו. 

מזרן או מזרון?

לנסוע או ליסוע?


אף על פי שהנו"ן נבלעת בצורת העתיד – יִסַּע, בשם הפועל הנו"ן מתקיימת: לִנְסֹעַ.
דוגמאות נוספות: לִנְבֹּל, לִנְזֹל, לִנְגֹּעַ (וגם לָגַעַת), לִנְטֹעַ (וגם לָטַעַת). כל אלה על דרך לשון המקרא.

כנסו או היכנסו?

באתרי אינטרנט רבים משתמשים במילה "כנסו" כדי לעודד גולשים להיכנס לאתר. בהקשר זה נכון לומר היכנסו ולא "כנסו". כַּנְּסוּ היא צורת ציווי של הפועל כִּנֵּס (בלי ניקוד: כינס)

נראָה ונראֶה

האם נכון לומר נִרְאֶה או נִרְאָה? התשובה היא כי שתי הצורות נכונות – אך לא באותו הזמן.

נִרְאֶה היא צורת ההווה, נִרְאָה היא צורת העבר.

כְּשֶׁ ולא שֶׁ־

בפתיחה של תיאור זמן, נכון לומר 'כש': כשנגיע לגשר – נעבור אותו.

לעומת זאת המילית שֶׁ־ עונה על השאלה 'איזה?' או 'מה?'. למשל:

הסרט שראינו היה מצוין.
הבטחתי לו שאבוא לבקר.